גמרא
פירוש
כִּי מְשַׁוּוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
כי משוי שליח. כלומר כי משוו שליח ב״ד מי בעו בפניו לשליח קאמא, או אפי׳ שלא בפניו, כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב וילך לדרכו.
אתא ופסקה מברא. כלומר מעבר המים ולא מצא בה [ספינה] לעבור (במלאכתו היום).
לא שמא מתיא. כלומר עדיין לא מטית עד הכא, לא נתקיים התנאי, לפי שאין טוענין טענת אונס בגיטא לומר אניסנא. אי נמי יש אונס בגיטין, הא אוקימנא בשמעתא (קיימתא) [קמייתא] דכתובות דהאי אונסא דשכיחא הוא ואיבעי ליה לאיתנויי, ומדלא אתני ש״מ שבדעתו הוה בשעת נתינת הגט שיגמור הגט בתוך שלשים יום, בין שנתעכב שלא מחמת אונס בין שלא נתעכב אלא מחמת אונס. ואם תאמר אמאי לא היה מבטל לגט. תרי[ץ] כיון שנתנו לידה אינו יכול לבטלו.
ההוא דאמ׳ ליה אי לא מיפייסנא ל(י)ה בגו תלתין ליהוי גיטא לסוף תלתין יומין, ומסר לה גיטא על תנאי זה. אזל פייסה. כלומר פייסה בדברים והרבה עליה רעים ולא נתרצ[ת]ה להשלים אתו.
מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא פייסה. וכיון שלא עשה זה, נמצא שלא פייסה, ואע״פ שאין לו, לא אמרינן אנוס הוא, דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט, והוי גיטא. מתני׳ ח. המלוה מעות לכהן ואת הלוי ואת העני וכו׳. כלומר שבא הכהן לבעל הבית ואמר הלא אתה רגיל לתת לי בכל שנה ושנה תרומה גדולה שלך בין מגורן בין מיקב, ואם תרצה לקנות אותם (מידו) [מידי] במעות שתמציא (לו) [לי] מיד, אתן לך כל סאה וסאה (ב״ד) בדינר, אע״פ שישוה בשעת הקציר י״ח פשו׳, הכל אתן לך, (כך) [רק] אם ישתדפו שדותיך וכרמך בשנה הזאת לא אחזיר לך מעותיך. וכיון דהוי קרוב בהפסד לבעל הבית, אע״פ שיתייקרו פירות בשעת הקציר ויעמדו ביוקר דינר אינו חושש לרבית, כיון דהוי קרוב להפסד, שרי נמי אע״פ דהוי קרוב לשכר. וכן עשה (דלוי) [הלוי] על מעשר ראשון שלו, והעני כך בשנה שלישית, שאדם מפריש מעשר עני (בשעת) [בשנה הג׳], מפריש עליהם ומחזיק בתרומותיו ובמעשרותיו לעצמו בחזקת שהן קיימין. ומפ׳ בגמ׳ כדי שיצא ידי חובתו ממצות נתינה, מזכה להו על ידי אחר, דקיימא לן זכין לאדם שלא בפניו. ואחר כך נוטלין מידו להיות פורע מהן חובו של מנה מאתים שהוציא להם כפי שהיתה דעתו שיצא לו בשנה כפי השנים הבינונים שעברו. וכן לעני בחזקת שהוא עני, ואינו חושש שמא העשיר ונמצא שהוא גזל בידו, שהרי לא נגמרה המכירה עד עכשיו שזכה בו בשבילם. ואם מת צריך ליטול רשות מן היורשין. כלומר שאין חוב זה מוטל עליהם לפרוע, הילכך יטול רשות מהן אם רוצים שיקבל חובו בשבילם מתרומות וממעשרות אלו, (דרכו שהיה) [שהיה דרכו] ליטול להם בכל שנה ושנה תרומותיו ומעשרותיו, ואם ירצו יעכבם, ואם לא (ירצה) [ירצו] לא יעכבם, שהרי מטלטלי הם ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל [חוב], אלא יצעק עליהם לב״ד ויוציא מידם בדין, ובלבד שירשו מאביהם קרקע. ואם העשיר העני בודאי (י)שוב אין רשאי להחזיק במעשר עני שלו, (ו)[א]לא נותנו לשאר עניי ישר׳. ומפורש בברייתא שאם העשיר העני אין מפריש עליו [ו]זכה (בו) הלה במה שבידו, כלומר שאינו יכול להוציא חובו בדין מאותו עני שהעשיר, לפי שלא קנה ממנו על מנת לפרוע לו מעות אלא מחטים שיצאו לו מעשרותיו, והא לא הגיעו לידו אותן חטים, ודמי כאילו נשתדפו שדותיו של בעל הבית שיהיה מפסיד חובו, שעל דעת זה נכנס במכירה זה.
ואם הלוו [בפני] ב״ד אין צריך ליטול רשות מן היורשין. לפי שיש כח ביד ב״ד להטיל חוב זה על הכהונה ועל הלויה, ואם העשיר העני נמי להטיל על (ענוי) [עניי] ישראל. לפי שתקנתם היא שימצאו מעות להלואה על מה שעתידים לגבות ממנו בסוף השנה, שאם יפסיד זה המלוה במיתת הכהן או (הלוה) [הלוי] או העני, או כשהעשיר העני, איכא נעילת דלת גדולה, דשכיחא מילתא טובא דמיתא שכיחא, ואפי׳ בעשירות, דלא עשו תקנה שיחזיק בתרומותיו ובמעשרותיו, [אלא הוא] בחזקת שבט הכהונה והלויה והעניי ישראל הנותרים אחריהם. וכן מפורש בבריית׳ ר׳ אליעזר בן יעקב אומר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בפני ב״ד ומת, מפריש עליהם בחזקת אותו השבט, או את העני בב״ד ומת, מפריש עליהם בחזקת עניי ישראל. ר׳ אחא אומר בחזקת עניי כותיים, כלומר [ב]הם [אין] מתקיים מקרא שכתוב אפס כי לא יהיה בך אביון, מפריש ומחזיק לעצמו בחזקת עניי כותיים, שאי אפשר שלא יהיה אחד מהם בסוף העולם, לפי שאינן עושין רצונו של מקום ומתקיים בהם כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ומפורש בברייתא דליכא דלא הלוו ב״ד דאמרינן דמהני ליה להחזיק התרומה והמעשרות בידו, ואם לא ירצו יכריחם בדין, דוקא ביורשין שירשו מאביהן קרקע, וכיון דירשו ממנו קרקע מוטל עליהם לפרוע חובת אביהם, ואם לא ירצו לפרוע לא יכריחום בדין, וזכו שאר כהנים ולויים ושאר עניים בתרומות ובמעשרות אלו וחייב ליתנן להם, ואם לא עשה כן הרי הוא גוזל את הכהנים ואת הלוים ואת העניים, (ולא) [אלא] שאם רצו בני הכהן לפרוע לזה העשיר שהלוה לאביו מתרומותיו שיבואו לידו הן ממנו הן מאחר אחר שיזכה בהן לעצמו, וכן הלוי למעשרותיו שיגיעו לידו לגמרי, תבא עליו ברכה, אך אינו יכול לתבעם בדין.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר והרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
לא שמא מתיא. כלומר עדיין לא מטית עד הכא, לא נתקיים התנאי, לפי שאין טוענין טענת אונס בגיטא לומר אניסנא. אי נמי יש אונס בגיטין, הא אוקימנא בשמעתא (קיימתא) [קמייתא] דכתובות דהאי אונסא דשכיחא הוא ואיבעי ליה לאיתנויי, ומדלא אתני ש״מ שבדעתו הוה בשעת נתינת הגט שיגמור הגט בתוך שלשים יום, בין שנתעכב שלא מחמת אונס בין שלא נתעכב אלא מחמת אונס. ואם תאמר אמאי לא היה מבטל לגט. תרי[ץ] כיון שנתנו לידה אינו יכול לבטלו.
ההוא דאמ׳ ליה אי לא מיפייסנא ל(י)ה בגו תלתין ליהוי גיטא לסוף תלתין יומין, ומסר לה גיטא על תנאי זה. אזל פייסה. כלומר פייסה בדברים והרבה עליה רעים ולא נתרצ[ת]ה להשלים אתו.
מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא פייסה. וכיון שלא עשה זה, נמצא שלא פייסה, ואע״פ שאין לו, לא אמרינן אנוס הוא, דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט, והוי גיטא. מתני׳ ח. המלוה מעות לכהן ואת הלוי ואת העני וכו׳. כלומר שבא הכהן לבעל הבית ואמר הלא אתה רגיל לתת לי בכל שנה ושנה תרומה גדולה שלך בין מגורן בין מיקב, ואם תרצה לקנות אותם (מידו) [מידי] במעות שתמציא (לו) [לי] מיד, אתן לך כל סאה וסאה (ב״ד) בדינר, אע״פ שישוה בשעת הקציר י״ח פשו׳, הכל אתן לך, (כך) [רק] אם ישתדפו שדותיך וכרמך בשנה הזאת לא אחזיר לך מעותיך. וכיון דהוי קרוב בהפסד לבעל הבית, אע״פ שיתייקרו פירות בשעת הקציר ויעמדו ביוקר דינר אינו חושש לרבית, כיון דהוי קרוב להפסד, שרי נמי אע״פ דהוי קרוב לשכר. וכן עשה (דלוי) [הלוי] על מעשר ראשון שלו, והעני כך בשנה שלישית, שאדם מפריש מעשר עני (בשעת) [בשנה הג׳], מפריש עליהם ומחזיק בתרומותיו ובמעשרותיו לעצמו בחזקת שהן קיימין. ומפ׳ בגמ׳ כדי שיצא ידי חובתו ממצות נתינה, מזכה להו על ידי אחר, דקיימא לן זכין לאדם שלא בפניו. ואחר כך נוטלין מידו להיות פורע מהן חובו של מנה מאתים שהוציא להם כפי שהיתה דעתו שיצא לו בשנה כפי השנים הבינונים שעברו. וכן לעני בחזקת שהוא עני, ואינו חושש שמא העשיר ונמצא שהוא גזל בידו, שהרי לא נגמרה המכירה עד עכשיו שזכה בו בשבילם. ואם מת צריך ליטול רשות מן היורשין. כלומר שאין חוב זה מוטל עליהם לפרוע, הילכך יטול רשות מהן אם רוצים שיקבל חובו בשבילם מתרומות וממעשרות אלו, (דרכו שהיה) [שהיה דרכו] ליטול להם בכל שנה ושנה תרומותיו ומעשרותיו, ואם ירצו יעכבם, ואם לא (ירצה) [ירצו] לא יעכבם, שהרי מטלטלי הם ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל [חוב], אלא יצעק עליהם לב״ד ויוציא מידם בדין, ובלבד שירשו מאביהם קרקע. ואם העשיר העני בודאי (י)שוב אין רשאי להחזיק במעשר עני שלו, (ו)[א]לא נותנו לשאר עניי ישר׳. ומפורש בברייתא שאם העשיר העני אין מפריש עליו [ו]זכה (בו) הלה במה שבידו, כלומר שאינו יכול להוציא חובו בדין מאותו עני שהעשיר, לפי שלא קנה ממנו על מנת לפרוע לו מעות אלא מחטים שיצאו לו מעשרותיו, והא לא הגיעו לידו אותן חטים, ודמי כאילו נשתדפו שדותיו של בעל הבית שיהיה מפסיד חובו, שעל דעת זה נכנס במכירה זה.
ואם הלוו [בפני] ב״ד אין צריך ליטול רשות מן היורשין. לפי שיש כח ביד ב״ד להטיל חוב זה על הכהונה ועל הלויה, ואם העשיר העני נמי להטיל על (ענוי) [עניי] ישראל. לפי שתקנתם היא שימצאו מעות להלואה על מה שעתידים לגבות ממנו בסוף השנה, שאם יפסיד זה המלוה במיתת הכהן או (הלוה) [הלוי] או העני, או כשהעשיר העני, איכא נעילת דלת גדולה, דשכיחא מילתא טובא דמיתא שכיחא, ואפי׳ בעשירות, דלא עשו תקנה שיחזיק בתרומותיו ובמעשרותיו, [אלא הוא] בחזקת שבט הכהונה והלויה והעניי ישראל הנותרים אחריהם. וכן מפורש בבריית׳ ר׳ אליעזר בן יעקב אומר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בפני ב״ד ומת, מפריש עליהם בחזקת אותו השבט, או את העני בב״ד ומת, מפריש עליהם בחזקת עניי ישראל. ר׳ אחא אומר בחזקת עניי כותיים, כלומר [ב]הם [אין] מתקיים מקרא שכתוב אפס כי לא יהיה בך אביון, מפריש ומחזיק לעצמו בחזקת עניי כותיים, שאי אפשר שלא יהיה אחד מהם בסוף העולם, לפי שאינן עושין רצונו של מקום ומתקיים בהם כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ומפורש בברייתא דליכא דלא הלוו ב״ד דאמרינן דמהני ליה להחזיק התרומה והמעשרות בידו, ואם לא ירצו יכריחם בדין, דוקא ביורשין שירשו מאביהן קרקע, וכיון דירשו ממנו קרקע מוטל עליהם לפרוע חובת אביהם, ואם לא ירצו לפרוע לא יכריחום בדין, וזכו שאר כהנים ולויים ושאר עניים בתרומות ובמעשרות אלו וחייב ליתנן להם, ואם לא עשה כן הרי הוא גוזל את הכהנים ואת הלוים ואת העניים, (ולא) [אלא] שאם רצו בני הכהן לפרוע לזה העשיר שהלוה לאביו מתרומותיו שיבואו לידו הן ממנו הן מאחר אחר שיזכה בהן לעצמו, וכן הלוי למעשרותיו שיגיעו לידו לגמרי, תבא עליו ברכה, אך אינו יכול לתבעם בדין.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר והרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
הערות
Gemara
Peirush